הסביבה שבה נתבקשנו לתכנן את הבית היא בהגדרתה הסטטוטורית סביבה עירונית לכל דבר.
גישה, חניות מוסדרות וכל אותן תשתיות המאפיינות בנייה עירוניות, הן שליוו אותנו בדרך למקום. אך כשהגענו, התחושה השתנתה לאטה—צל העצים והצבע הירוק הם ששלטו בנוף, הרוח וריח האויר משכו את תשומת לבנו למקום אחר. רק אז נזכרנו שעד לא מזמן, המקום היה בעצם כפר.
זה היה השלב שבו הבנו מה האתגר הראשון הניצב בפנינו... לבנות בית המתגעגע בו זמנית לעבר ולעתיד אחר, בית שיצליח לטפח ולהשתלב בטבע, אך גם יתפקד כבית עירוני לכל דבר.
חללים וחלונות גבוהים מאפשרים תנועת אויר בבית, מיקום המטבח באזור הצפוני והפרגולה לויסות הטמפרטורה והאור בדרום הם רק חלק מהמאפיינים שמקשרים אדריכלות זאת לבנייה בארץ.
המינימליזם הצורני של הבית מדבר בשפת הטבע, שבו רק מה שמוצדק נשאר.
הטיח הגס והכהה מבחוץ מחבר את הבית לצל העצים וירוק העלים, בעוד שהצבע הלבן העדין מבפנים, מדגיש את היחס שבין חוץ ופנים, בין בית בטבע לחיים בעיר. אך הפנים והחוץ גם מתמזגים זה בזה. ויטרינות וחלונות גדולים מוציאים את הפנים החוצה ומכניסים את החוץ פנימה.
השימוש בחומרים טבעיים לצד מלאכותיים, מבטא גם הוא את אותו השילוב: עמודי עץ לבנים המשולבים עם קורות פלדה, ריצופי בטון עם ריצופי כורכר וסלעים, מעקות במבוק ומעקות זכוכית ....
לבית קומת קרקע וקומת מרתף.
ויתרנו על קומה נוספת על מנת לחזק את הקשר שבין הבית לקרקע ועל מנת לשמור על קו רקיע נמוך.
את הקומה ה"חסרה" השלמנו על ידי חשיפת מרתפים והנמכת חצרות, כך למעשה הבית חולק לשני מפלסים שדרכם ניתן לצאת לחצרות.
דרך המפלס הנמוך ניתן לצאת לחצר הצפונית ולחצר המערבית, בהן שתלנו עצים שחלל נופם יגדל למפלס מעל. דרך המפלס העליון, ניתן לצאת לחצר המזרחית והדרומית.
היתרון המיידי במערך זה הוא שקומת המרתף מתפקדת כקומת קרקע נוספת לכל דבר.
יתרון נוסף ניתן לראות כאשר בוחנים את חדרי השינה שבמפלס העליון: הגישה אליהם מהרחוב היא ללא כל מדרגה, ולמרות זאת כאשר פותחים את החלונות בחדרים אלו, מבחינים שהם גבוהים בקומה ממפלס החצר אליה הם פונים, מה שמגביר את תחושת הפרטיות בחדרים אלו.
אדריכל תומר בן דור
